כתבו: סהר זיו ואיילת פרבר
תמיד חלמתי שכשיהיו לי ילדות, אני אצור איתן מלא יצירות מקסימות.
לא הרבה יודעות את זה עליי, אבל אני מאנשי ה DIY במקור (עשי זאת בעצמך, יצירות, אומנות ביתית פשוטה)
כילדה תמיד כשלחברות היו ימי הולדת הייתי מקבלת איזה רעיון ומתחילה ללמוד איך עושים אותו.
קצת לפני הפינטרסט, כשהיינו מחפשות בגוגל אתרי יצירה ומתנסות ומנסות כל מיני דברים. ככה למדתי לסרוג, לרקום, להדביק מפיות. זה היה התחביב האהוב עליי, להמציא מתנות.
גם בשנת שירות, בצבא (מורה חיילת), ובעבודות הראשונות שלי בצהרונים, פנימיות, קייטנות, זה תמיד היה התפקיד שלי בכוח; ליצור ולהמציא יצירות לכל.
בקיצור, נחזור לעניין- תמיד חלמתי ליצור עם הילדות שלי.
ואז.. הגיעו הילדות.
וקפאתי.
מכירות שאתן שואלות את גוגל איך לעשות דברים ואז הולכות לגמרי לאיבוד?
אז כזה. התחלתי לקרוא כל מיני תיאוריות על איך צריך להתחיל, איך לא להרוס את היצירתיות, איך לפתוח את הראש, איך לתת להם מקום, עם איזה צבעים כדאי ליצור, אולי להתחיל בצבע אחד, לא לגעת בצבע שחור, רק צבעי מים, רק בלוקים, רק אורגני…
מרוב מידע ובלבול, כל החומרים נכנסו למגירה ולא יצאו משם לעולם.
והאמת? כשהרשיתי לעצמי להוציא אותם- זה יצר כל כך הרבה בלגאן בבית שנבהלתי והם חזרו מהר מאד פנימה.
היום, כשהגדולה (4) כבר התחילה ליצור בעצמה גם בלי לשאול אותי, התחלתי להסתקרן איתה מה קורה.
אני פוגשת את הדף מחדש, ואנחנו מציירות. אני רוצה לאפשר לה מקום לצייר בלי לחקות אותי, בלי לייצר מצג מושלם מדי.
בא לי שתרגיש שהיצירה שלה היא הדבר ולא שלי. אני מתנסה בכל מיני דברים והיא מתבוננת התחלתי לצייר ביד שמאל.
זה מושלם כי זה אותנטי- זה באמת אני מציירת מגושם ולא מנסה בכוח וזה מאפשר לה ליצור דברים ברמה די דומה.
השפעות הסביבה כבר נוכחות והיא מנסה לצייר ציורים קונקרטיים, (יד, רגל, בית, ולא קשקוש בלבוש) ושואלת אותי מה אני מציירת.
“אני מציירת מה שליד שלי בא לצייר” אני אומרת, ומבצעת את הקשקוש בלאבוש שלי בריכוז.
בהתחלה התשובה הזו מעצבנת אותה נורא, אבל לאט לאט היא גם עושה את זה, וזה ממש מהנה לשתינו.
אחרי שהתחלתי למצוא את הדרך לשם, בזהירות, ברגישות, בפתיחות, אני מתחילה לרצות להבין-
איך עושים את זה נכון? מאיפה מתחילים? מה כדאי קודם?
הבאתי מומחית לתחום; איילת פרבר- מטפלת באמנות, לעשות לנו סדר:
איך נכון לצייר עם הילדים בגיל הרך?
1. סטינג
דאגו לסביבה מתאימה ליצירה, כזו שלא יהיו בה גירויים רבים מידי, סביבה מסודרת ומאורגנת למלאכה עם כל הציוד הנדרש.
ראשית הגדירו את מרחב העבודה וארגנו את מצע העבודה כך שאפשר יהיה “ללכלך” אותו ולעבוד עליו בחופשיות- כך שאתם תוכלו לשבת לצד ילדכם בנינוחות מאפשרת לחקירה שלהם:
למשל מרחב העבודה הוא השולחן ועליו נניח מפת עבודה שתאפשר לילדים לגלוש מעבר לדף ולבדוק את גבולות מרחב העבודה.
2. חומרים
בכל פעם הוציאו חומר עבודה אחד שאיתו תרצו לעבוד: צבעי מים, צבעי גואש, גירים לצביעה או דבק.
סדרו את שולחן העבודה בצורה מזמינה ומסודרת לעבודה מראש.
ככל שהילדים גדלים הם יכולים להיות שותפים גם לארגון המרחב.
הדפים מונחים על השולחן, הצבעים מסודרים בקופסה או בסלסלה נגישה וכל שנותר להזמין את הילדים לשבת לזמן של יצירה.
3. התפתחות הציור בהתאם לגיל
עד גיל 3 ילדים מתנסים בצבע באופן מאוד מופשט, קוי ועגול- זה נקרא שלב השירבוט. הם לא מציירים משהו מסויים הם פשוט “משרבטים”
מגיל 4 ילדים מתחילים לצייר “שמשות” בצורת אדם- עיגול שממנו יוצאים “קרניים” המהווים את הגפיים- ידיים ורגליים אשר מייצגים דמות אדם כמו גם ציורי בית, מחפשים בית (הקשר) בעולם.
מכאן ילדים מתחילים לצייר את העולם שלהם: הם מציירים אנשים ודימויים מעולמם מתוך עצמם ובאופן מופשט שהופך בהדרגה ליותר קונקרטי ודומה למה שהם מכירים במציאות.
ואיך הם עושים זאת?
ע”י כוח החיקוי- ילדים לומדים ממבוגרים באמצעות חיקוי- הם רואים אותנו ופועלים כמונו, כך גם בציור. סביבות גיל 5 הם מתחילים לרצות ללמוד איך לצייר את מה שהם מכירים מתוך חיקוי ומבקשים שאנחנו נצייר עבורם בית או עץ כדי ללמוד בעצמם.
אך אין כל צורך “ללמד” אותם ציור- התהליך המופלא הזה קורה מעצמו אם רק נאפשר לו להיות. נשב לצידם ונצייר לעצמנו באופן פשוט, באופן כתמי (ופחות קווי) דמות- ילד/ ילדה/ משפחה, עץ , פרח, גינה…. ונאפשר להם לצייר כמותנו אם הם בוחרים בכך.
4.ציור קונקרטי או מופשט?
בגילאים הצעירים כדאי להשאר בציור כתמי מאוד מופשט – רק עבודה של צבע
היד “מטיילת ” על הדף משרבטת ומקשקשת
וכפי שסהר אמרה יפה לביתה: ” אני מציירת מה שליד שלי בא לצייר”
ומאוחר יותר מגילאי 4-5 ניתן לצייר גם צייורים קונקרטיים וגם לעבוד מופשט כדי לאפשר את החופש של עבודת הלב היצירתית.
5. בציור הכל אפשרי!
היו שם לצד ילדכם בשקט, בהקשבה וכך תוכלו לקבל הצצה לעולמם הפנימי.
אפשרו להם להביא לידי ביטוי כל שעולה על דעתם: השמים יכולים להיות ירוקים והים צהוב, הם יכולים לספר כל מיני סיפורי דמיון או אפילו לבטא פחדים ושאלות חיים עמוקות במידה ונאפשר להם להיות ללא כל שיפוט או ביקורת.
מאחלות לכם זמן איכות נעים ומקרב דרך האומנות והיצירה.
איילת פרבר (לחצי ליצירת קשר)
מטפלת באומנות בגישה האנתרופוסופית, מנחת סדנאות לקידום תהליכי ריפוי וצמיחה דרך האומנות ליחידים ולקבוצות.
סהר זיו (לחצי ליצירת קשר)
מלווה עסקים ונשים בתהליכי צמיחה, הזכרות במהות, וחיבור לאינטואיציה. מגיעה מעולם היוגה כדרך ופילוסופיה. מנחת מעגלי נשים, מדריכת יוגה להריון ואחרי לידה. אמא לאוריין ולאליה אור, בת זוג של יונתן, גרה בשאר יישוב קרוב לאדמה ולטבע.
