“את בהריון?” – על שאלות מיותרות ודימוי גוף

בהריון יש איזה דלת פתוחה לא רצויה, שמאפשרת לאנשים להעיר הערות על הגוף שלך.
למדוד את גודל הבטן ולנחש איזה חודש את,
להשוות בין הבטן של ההריון הזה לקודם, בינך לבין אמך או לבין אחותך,
למדוד את גובה הבטן ולהחליט לפיו מתי את אמורה ללדת,
יש אפילו שמגדילים לנחש לפי צורת הבטן אם זה בן או בת (!)

מה זה הצורך הזה להדחף ולשאול על ההריון?

קודם כל, אני אוהבת להסתכל על הכוונה הטובה. בעיקר כדי לרכך את הכעס שלי, שבטוח לא משרת אותי.
ברוב המקרים אנשים מרגישים שהם נתנו לך ‘מחמאה’, או אולי הביעו התעניינות ‘מנומסת’, ‘מחויבת’.
כשיש בטן, זה פוגש אותם במקום של מבוכה בה הם חייבים להתייחס אליה לפני שמדברים על כל דבר אחר, מבלי להבין איך הדברים נוגעים ומגיעים אלייך, האישה ההרה.

המילים הנבחרות, שאף אחת מהן לא בדיוק במקום, פוגשות אותך מול החוסר בטחון, מול הררי ההורמונים שעוברים בגוף שלך כרגע, מול הכאבים הנוכחיים שמציפים אותך בפגישה המחודשת מול הגוף המשתנה יום יום, מול הדאגות והפחדים שמציפים הריון והכמיהה האמהית להיות הכי טובה להריון הזה, להגן עליו בכל מחיר.

ואז הערה כמו ‘לא רואים עלייך’, שבאה, כביכול, להחמיא לך- נחווית לך כמו ‘אולי אני לא אוכלת מספיק? אולי התינוק לא גדל מספיק? מה לא בסדר איתי?’
והערה כמו ‘את בחודש תשיעי?’ כשאת בשבוע 15, מכווצת ומלחיצה- ‘כמה הוא עוד יגדל? אולי הוא גדול מדי? אולי אני אוכלת יותר מדי? מה לא בסדר איתי?’

וזה מביא אותי לשאלה שמישהו לאחרונה שאל אותי-
“מתי כבר מותר לשאול אישה על ההריון שלה?”
התשובה הנכונה היא- אף פעם. תנו לאישה להעלות את הנושא בעצמה, אם היא תרצה לשתף- הרווחתם.

שאלות בהריון

לא עומדים בזה? חייבים להגיד משהו? רוצים לשחרר את הפיל בחדר?
נסו- “את קורנת” או “כמה יפה את היום”
בלי להעיר על גודל הבטן, לכאן או לכאן.
זה מספיק כדי לעשות לאישה את היום. גם לאישה לא בהריון(;
ככה יצאתם מנצחים, ואולי גם תצליחו לרכך ולפתוח את הלב שלה, ותזכו לשמוע באמת- האם היא בהריון, או אולי מה שלומה.

נתנו לך הערה לא במקום? איך מגיבים?

לי ממש עוזר לראות את הכוונה הטובה. להתרכך רגע לפני שאני עונה.
ואז, לענות באופן שלא משתמע לשני פנים.
“את בהריון?”
אפשר בהומור- “לא, ואת?”
או באמונה – “בעזרת השם”
אפשר בנחישות – “זה לא מתאים לשאול שאלות כאלה. אף אישה. אף פעם”
כל אחת והסגנון שלה.
תראי את זה ככה- התשובה שלך, שלא משתמעת לשתי פנים, ולא מתנצלת, תהיה מתנה לנשים אחרייך.

עלים

לשיתוף אישי בנושא דימוי גוף אחרי הלידה

מוזמנת לשתף את הפוסט אם אהבת

עוד מחכמת המאמות

אימהות

גיל שנתיים הנורא. האמנם?

יש לי תינוק מתוק, או לפחות ככה חשבתי עד שהגיע לגיל שנתיים ה”נורא” הזה.
הוא היה כזה סקרן חקר את העולם, למד והתקדם, התפתח בכל קפיצת גדילה מחדש, הכל היה נהדר וקשוח במקביל.
פתאום לקראת גיל שנתיים משהו בו השתנה. התחושה היא כאילו התקלקל התינוק, אני לא מכירה אותו יותר, הוא מתנהג כל כך אחרת שזה לא ייתכן שזה אותו אחד.

להמשיך לקרוא »

יש לך שאלות? מוזמנת ליצור קשר

נוצר באמצעות מערכת הקורסים של
 
סקולילנד